קרסטינה: דרכי אל האמונה

2010-05-19

קריסטינה, חברה חדשה בקהילות, חולקת איתנו את הסיפור של אמונתה.
 

 

לעתים קרובות שואלים אותי איך התגבשה בי האמונה.

הרי כאשר ילד גדל במשפחה בה ההורים דתיים, האמונה נספגת, כביכול עם חלב אמו. אני בניגוד לזאת, גדלתי לא רק במשפחה של אנשים רחוקים מהדת, אלא גם במדינה שבה האתיאיזם היה מופץ בכוח. למרבה האירוניה, המחשבה הראשונית אודות קיומו של האלוהים הייתה עוד בתקופת בית הספר, ודווקא בשיעורים שנועדו להציג את האבסורד של כל דת באשר היא. לימוד תורת האבולוציה הובילה אותי להאמין כי עולם כה מורכב ויפה, לא יכול לנבוע משילוב אקראי ותיקון עצמי. הייתי משוכנעת כי האדם הוא נזר הבריאה. בריאה... משמע בורא שברא את האדם, והעניק לו את היכולת לחשוב ולהרגיש. את המוח האנושי, שהאדם משתמש רק בשניים – שלושה אחוזים מהיכולות שלו, יכול לברוא רק בורא בעל יכולת שכלית גבוהה בשיעור שלא ניתן להשוואה מהיכולת השכלית של האדם. כך, קיומו של אלוהים הפך בשבילי לאקסיומה. לא הייתי צריכה הוכחות לקיומו. אני פשוט האמנתי שהוא קיים.

החיים זרמו כרגיל. ילדות מאושרת חלפה, והחלה תקופה מלאה בניסיונות קשים. היה הכול: בגידה של הקרובים מכל, מחלות, מוות, עוני... מעולם לא נפלה רוחי. וכאשר נדמה היה לאחרים שעוד מעט אשבר, קיבלתי כוחות חדשים להמשיך לחיות הלאה. לא פעם אמרו לי: "את אישה חזקה". אני הסכמתי. היה לי נעים לשמוע זאת.
 
אך פעם נתקלתי בסיפור על אדם שחלם לילה אחד שהוא הולך לאורך החוף יחד עם אלוהים. בעומק השמיים הבחין האיש בהבהובים של אירועים מחייו. בכל אירוע כזה, התבונן האיש וראה שני זוגות של עקבות כפות רגליים בחול. אחד שהיה שייך לו ואחד שהיה של האלוהים. כאשר האירוע האחרון של חייו הבהב לפניו, הוא הסתכל לאחור על עקבות הרגליים בחול. הוא ראה שפעמים רבות לאורך השביל של חייו היה רק זוג אחד של עקבות. הוא ראה שזה קרה ברגעים הכי עצובים של חייו. הדבר הטריד אותו מאוד והוא שאל: "אלוהים, אתה אמרת שכשאחליט ללכת אחריך, אתה תלך עמי כל הדרך. אבל ראיתי שברגעים הקשים של חיי, יש רק זוג עקבות אחד. אני לא מבין למה דווקא כשהייתי זקוק לך יותר מכול, עזבת אותי."

והאלוהים ענה: "בני היקר, אני אוהב אותך ולעולם לא אעזוב אותך. דע לך שבימי הניסיון והסבל, כשראית רק זוג אחד של עקבות, היו אלה צעדיי, נשאתי אותך על כפיי."

ואז הבנתי. הבטתי לאחור וראיתי את זוג העקבות בחיי, והבנתי מהיכן נבעו כוחותיי.

"נשאתי אותך על כפיי."

התביישתי נורא.

הרי בחיי יומיום מחנכים אותנו להודות אחד לשני עבור כל עזרה ותהא אף קטנה ביותר. הבנתי עד כמה אלוהים נדיב אלי - ואני קיבלתי את המתנות שלו כמובן מעליהן ומעולם לא הודיתי לו. נזכרתי כיצד ביקשתי עזרה מאלוהים בעת קשיים ותמיד קיבלתי אותה. קיבלתי – ושכחתי להודות לו.

"נשאתי אותך על כפיי."

אלוהים! איך היית טוב אלי!

באותו היום לראשונה הודיתי לאלוהים. נזכרתי במהלך חיי והבנתי עד כמה אני אוהבת אותם, איך אני מעריכה כל יום חדש. הודיתי לאלוהים לא רק על כך שנתן לי את חיי, אלא גם על כך ששמר עלי.

על כך שבחיים האלה יש לי הכול – בעל אוהב ותומך, ילדות טובות, בית חם ועבודה מעניינת. מאז אני הודיתי לאלוהים בכל יום על האושר שהוא נתן לי. עם זאת, כל הזמן ליוותה אותי הרגשה מוזרה שכל זה לא מגיע לי, שהאושר ניתן לי כמקדמה. רציתי להשתפר, אך כיצד? ככל שהמשכתי לדבר עם אלוהים, בא הצורך להשתייך.

ואז אלוהים נתן לי סימן.

בוקר אחד התעוררתי עם תחושה של אושר שמימי.  הייתי מאושרת, פשוט כך, בלי סיבה. תוך כדי באה ההכרה שיש לי שם אחר. השם הופיע משום מקום. פשוט מישהו לחש לי: "כריסטינה!" ואני האמנתי, תוך כדי הרגשה שהשם הזה נותן לי לא רק אושר אלא גם כוח. כריסטינה. מוקדשת לישוע. עכשיו הבנתי את דרכי. ככל שהתעמקתי בקריאת הברית החדשה הבנתי שמצאתי אותו. אלוהים אוהב וסולח אכן קיים ויחסיי עימו יכולים להיות אישיים ונאמנים. הרגשתי כוח ורצון עז לשנות את עצמי, לשנות את חיי. מאז עברו הרבה שנים. מאוד השתניתי. כמובן יש לי עוד מה לעשות: אני ככל אדם חלשה וחוטאת, אבל אני יודעת: האמונה בישוע עזרה לי ותעזור לי להיות טובה, אדיבה וסובלנית יותר.

כל השנים הללו קריאה בברית החדשה עזרה לי לעבור מכשולים. ישוע היה קרוב והוא חיזק אותי. אהבתו הייתה איתי לא רק בשמחות, היא נתנה לי גם כוחות לא ליפול בשעות הקשות. בהדרגה הגעתי להבנה שקשה מאוד להאמין לבד. הייתי זקוקה לתמיכה של אנשים מאמינים, לקשר רציף איתם. הבנתי שלהיות נוצרייה אפשר רק תוך קשר רציף עם קבוצת מאמינים. הבנתי כי האמונה צריכה להיות במסגרת הכנסייה ומקומי בכנסייה הקתולית הקדושה. כי זו היא  - הכנסייה שלו. זה המקום שבו אני מוצאת את ישוע המשיח. וזו היא הכנסייה הקתולית הקדושה שמובילה אותי למשיח, למרות אי השלמות שלי.

אני רוצה לומר: "אלוהים, אלוהים שלי, אלוהים אדירים, אני צריכה אותך, אני מודה לך על האהבה על הרחמים שלך ועל ההקרבה שלך, אני מקבלת אותך כמושיע שלי ואני מקווה שתסלח לי על חטאי ותיתן לי חיי נצח .נותנת את חיי בידייך,  ואשתדל להיות כפי שתרצה שאהיה. אמן."

 

 

www.catholic.co.il

Copyright © Wydawnictwo Agape Sp. z o.o. ul. Panny Marii 4, 60-962 Poznań, tel./ fax: 61/ 852 32 82 | tel. 61/ 647 26 86